יחד, זאת הדרך

פרשת משפטים התשפ''ד | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי| לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע שלום לכולם, השבת נקרא את פרשת משפטים, הפרשה השישית בחומש שמות. בפרשה מופיעות מצוות רבות הנוגעות לחיי היומיום.
דוגמא, לצערנו, מריבות קורות. הן בין חברים הן בין שני אנשים אקראיים. השאלה היא האם מותר להשאיר סכסוכים שאינם פטורים, ולהישאר במצב של שנאה ביננו לבין חברנו ?
בפרשתנו מובאת המצווה הבאה: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ. שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק-ה כאשר מישהו פוגע בך, הדבר האחרון שאתה רוצה זה לסייע לו.
ומה מצווה אותנו ה'? אומרת התורה כשאתה הולך בדרך ורואה את השונא שלך הולך עם חמורו סובל ורובץ תחת המשא הכבד, עליך לעזור לו ולפרוק את המשא מהחמור יחד! מדוע יחד?
מדוע לעזור לו הרי אנחנו רבנו ויש בנינו שנאה?
מלמדת אותנו התורה, ומצווה אותנו על כך, כי על שני הצדדים להבין שאין להשאיר שנאה ביננו ואין לאחד ללעוג לשני על כך שמסייע בעדו למרות המריבה ביניהם. מחלוקת ושנאה בעם פותרים ביחד. וכמו שאומרים רבותינו אם אין בעל החמור מסייע אז השני פטור מלסייע בידו. לחיים האישיים שלי בשבת שעברה דיברנו על כאיש אחד בלב אחד, ובלי זה אין קבלת התורה. ובהמשך לדברים אלו נראה מהי נקודת האור המסתתרת בדברים שלמדנו למעלה אשר תאיר את חיינו: 1. בחומש ויקרא כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך"- מסבירים רבותינו כי כאשר אתה פגוע מאדם אחר אסור לך לשמור את הדברים בלב. אלא עליך לדבר עימו מיד ולפתור את הדברים, אחרת יתכן והוא אפילו אינו יודע שקרה משהו ומבחינתו הכול בסדר, ולכן האחריות כאן היא גם שלך. 2. כמו שאת המשא מהחמור פורקים יחד כך גם לוקחים אחריות על השנאה יחד. מדברים על מה שהיה ומפחיתים את המשקל סביב אותו אירוע שקרה. 3. כאשר אתה רואה את אותו אדם שיש בינך לבינו ריב מסוים, נמצא בצרה, חווה קושי מכל סוג שלא יהיה...
הציפייה ממך היא לא לתת לשנאה שבך כלפיו מקום להיות אכזרי ולצחוק על מצבו, כי אם לבוא ולסייע ולהשאיר את הענייניים האישיים בצד. ומתוך אותה קרבה, שתיווצר בינכם ע''י המעשה החיובי, תתעורר המחילה והבנה כי 'אנשים אחים אנחנו' . אין מקום באמת לנתק בין אחים 'כאיש אחד בלב אחד'. 4. וברמה הלאומית,
עלינו להבין שעל אף כל המחלוקות בינינו, וכל מה שהיה - אחים אנחנו, בני עם אחד. המדינה קמה בארצנו מתוך קשר עמוק וחיבור לארצנו, המקבל תוקף מתוך קשר לספר הספרים הנצחי, התורה והתנ"ך כולו.
כפי שהיה במעמד הר סיני, שמתוך האחדות והחיבור העמוק בינינו זכינו לקבל את תורתנו, כך גם כיום בארצנו, עלינו לזכור את מהותנו, את המכנה המשותף המחבר בינינו, להגדילו ולהאיר את העולם באורו. שלום, עושים עם אחים ולא עם אויבים. שבת שלום לכל עמ''י דוד ספיאשוילי __________________