במסע אל התכלית
פרשת מטות מסעי | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע שלום לכולם, השבת נסיים יחד את חומש במדבר, ונקרא את שתי הפרשות האחרונות בחומש, מטות-מסעי. פרשת מסעי פותחת בסיכום מסעות בני ישראל: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, א-ב) 1. כתוב בפסוק: "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". מדוע החזרה הזאת והיפוך סדר המילים? מדברי הרש''ר הירש זצ''ל על הפסוק ניתן ללמוד שפסוק זה בא ללמדנו שני דברים שונים: א. היציאה למסעות והחניה - שתיהן היו על פי ה', שנאמר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו''. ב. עצם המסע הוא התכלית! עצם השמירה על תנועה תמידית אל היעד והמטרה הבאים. שנאמר: ''מסעיהם – למוצאיהם". המסע מטרתו היא הוא בשביל לצאת קדימה ולהמשיך לנוע. (כדברי ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"...) לפעמים לא נוח לנו במקום שבו אנו נמצאים, ורוצים רק לברוח ממנו כדי לצאת מהמצב הקיים, אבל לא חושבים על העתיד - שה' רוצה ללמד אותנו ומזמין אותנו להגיע למקום חדש, אחר, טוב יותר. הסבר זה מתחבר לשאלה הבאה: 2. כאשר התורה מתחילה בפירוט המקומות שבהם חנו ומהם נסעו, מופיע חזרתיות גם כן: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם... וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל..." (במדבר לג, ה-ז) מדוע גם כאן התורה חוזרת על שם המקום פעמיים – פעם אחת בחניה ופעם אחת ביציאה? מסביר בעל "הכתב והקבלה'': שמות המקומות שבהם חונים ומהם ממשיכים לנסוע בני ישראל הם שמות חדשים, שניתנו למקומות על פי המקרים שקרו שם בזמן חנייתם שם. לדוגמא: רפידים -שרפו (מלשון רפיון) ישראל ידיהם מן התורה. כל עצירה הייתה בעצם ציון דרך של מדרגה רוחנית, שממנה המשיכו הלאה אל התכלית, אל ארץ ישראל. לכן חניה ויציאה ממנה הן בעצם קביעת המדרגות הרוחניות במעלה הדרך אל המטרה. כל יציאה היא בעצם עלייה למעלה אל היעד הבא והמטרה הסופית. אין קפיצת הדרך! לחיים האישיים שלי בואו נתבונן בדברים ונראה מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו. כפי שבני ישראל, במהלך הפיכתם לעם, צעדו במסעם ממצרים אל ארצנו הקדושה - כך כל חיינו, של כל אחד ואחד מאיתנו, הם מסע. לעיתים הוא מתנהל על מי מנוחות ולפעמים התחושה היא שאנחנו במדבר צחיח ויבש. מה נלמד ממסעם למסענו שלנו? "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" - לפתיחת המסע יש משמעות. הנקודה שממנה אני יוצא אל המסע שלי משפיעה על המסע עצמו בדרך אל השלב הבא. "על פי ה' " – יש מהות רוחנית למסע שלי בעולם וכללים שעל פיהם יש לנהוג. "ויסעו ויחנו" - הנקודה הראשונה היא, להמשיך לנסוע לא לעצור. ישנה חניה מפעם לפעם, אך אין עצירה מוחלטת בחייו של יהודי. מנקודה לנקודה, במוצא אל המסע, מזדמנת לנו העלייה הבאה במסע אל התכלית, אל עבר המטרה. וכשמתחילה אי־נוחות עלינו להיות ערניים ל"עמוד הענן", לקול הפנימי הקורא לנו לצאת להמשך מסענו, ולזכור כי "מסעיהם למוצאיהם" - לזכור שהמסע הוא העיקר. המסע הוא במטרה להביא להתפתחות ולצמיחה. וכשזו נקודת המוצא ההתחלתית, אנו נזכרים להמשיך במסע מתוך המטרה המרכזית. אין סוף למסע, תמיד יוצאים וממשיכים בדרך אל התכלית. וזהו כל המסע, כל הזמן להיות ב'תנועה מתמדת' הדרך ארוכה ולעיתים מפותלת. יכולות להיות נפילות. אך צריך לקום ולהמשיך בדרך, ולפעמים גם לחשב מסלול מחדש. במסע שלנו לעולם לא תהיה עצירה עד שמגיעים לתכלית ולמטרה האמיתית. וכשמגיעים למטרה - נמשיך הלאה ונקבע מטרה עליונה יותר. ברמה הלאומית והפרטית. שבת שלום 🍷 דוד ספיאשוילי
מעוניינים לקבל קישור ישירות לווצאפ שלכם בכל שבוע?
לחצו כאן
