פרשת תזריע | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם, בניסן נגאלו אבותינו ובניסן עתידין להיגאל. שנזכה לגאולה השלמה בקרוב בימנו ממש בעז''ה.
השבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת תזריע, הפרשה הרביעית בחומש ויקרא.
בפרשת השבוע, מופיעה מצווה חשובה, אולי אחת המצוות החשובות ביהדות, מצוות ברית המילה אותה עושים לתינוק יהודי בן שמונה ימים. שנאמר:
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ.
ויקרא יב, ג
במדרש תנחומא מופיע כך
שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אלו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בני האדם ?
עונה לו רבי עקיבא: בני האדם.
שואל טורנוסרופוס: מדוע אתם עושים ברית מילה? עונה לו רבי עקיבא: כבר ידעתי לאן אתה חותר, ולא סתם עניתי לך כך בשאלה הקודמת.
רבי עקיבא מראה לטורנוסרופוס שיבולים וכיכרות לחם, ושואל אותו:
אלו( =החיטים) מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו (=ככרות הלחם הם מעשה ידי אדם) מה יותר משובח וטוב?
עונה טורנוסרופוס: אם הקב''ה רוצה שהתינוק יהיה מהול, למה הוא אינו נולד כך? אמר לו רבי עקיבא: תתחיל מההתחלה, תשאל מדוע התינוק נולד מחובר לאימו ויש צורך בחיתוך חבל הטבור. מדוע על זה אינך שואל?!
השיחה ביניהם מסתיימת בכך שרבי עקיבא מסביר לו שהמצוות נועדו לצרף בהם את ישראל. פירוש אמירה זאת, אנו מצטרפים (שותפים לקב''ה) בתהליך הבריאה.
עד כאן דברי המדרש.אמירה זאת של טורנוסרופוס כנגד מצוות ברית המילה, היא נפוצה גם כיום בקרב המתנגדים לקיום המצווה.
אך ב''ה עם ישראל נשאר מחובר למסורת ושומר על יחודו, וגם אלו ''הרחוקים מתורה ומצוות'', מקפידים על מצוות ברית המילה באהבה ובשמחה. ומצד שני ישנם גם כאלו הרוצים בקיום תורה ומצוות ומקפידים כמובן על מצוות ברית המילה. אך שכחו את רצון ה' לגבי זה שרוצה את הצטרפותינו בתיקון העולם במעשים של ממש ולא רק בתוך בית המדרש ובתפילה.
נרחיב על כך בהמשך.
לחיים האישיים שלי
המדרש שעליו דיברנו אינו עוסק רק בברית המילה. הוא עוסק במהות תפקידו של האדם בעולמו, בעולם אותו ברא האל. הרומאים האמינו בכך שהאדם צריך לקבל את גזירת המציאות כמו שהיא, אין מקום לכך שהאדם יפעל לשינוי המציאות.
על פי שיטתם, גם כאשר אתה רואה אדם עני אין לך למה לתת לו צדקה ולגמול אתו חסד, כי זהו רצון האל. אחרת, האל היה דואג לכך בעצמו שלא יהיה עני (ישנו שיח בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס גם בעניין הזה)
עלינו לשאול את עצמנו ולהתבונן בנקודה...
האם על האדם 'לקדש' את הקיים, את המציאות בה הוא חי, גם אם המצב הוא בעייתי ולא טוב ולקבל את הגזירה ה'באה משמיים'. או שעליו לעמול , להתאמץ וליצור שינוי. זאת כמובן במטרה לשנות את המציאות בה הוא חי, וע''י כך להפוך את העולם לטוב יותר?
בעצם, המחלוקת היא האם יש מקום לאדם לעמול ולשנות את המצב או עליו לקבל את הגזרה. התורה בעצם באה לחנך אותו לכך ואומרת: אל תתייאש משום דבר, תמיד תפעל ותשאף לטוב יותר! העולם תמיד יכול להיות טוב ברמה האישית והכללית ואנו כבני אדם משימתנו לעשות ולפעול. להיות בעשייה מתמדת.
ואם נחזור לחיטים וכיכרות הלחם המופיעים במדרש. ברור לכולנו שנעדיף לעמול לטחון קמח ולהכין דברים טעימים יותר. כך גם עלינו לחשוב ולעשות בכל מעשינו בעולם. ולא רק במה שגורם לנו עונג פיזי כמו ארוחה טעימה יותר. הקב''ה ברא את העולם ונתן לנו את הכלים לשכלל אותו ואת המציאות כולה!
ב''ה אנחנו חיים בדור של גאולה, עם כל האתגרים הסובבים אותנו והחיסרון של בית מקדשנו, ואי אפשר כבר לטעון שאין לה' יתברך מקום בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. לכן צריכה הדעת להתרחב ולהבין את גודל הדור, התקופה בה אנחנו חיים. לפעול בכל תחומי החיים מתוך תורה ולהיות שותפים פעילים בתיקון ה' בעולם. בצבא, בכלכלה, ברפואה. בכל מכל כל!
הרי אולי אפשר לומר שאנחנו אפילו מצווים לעשות כך הרי בתורה נאמר: "אשר ברא א-להים לעשות"
אנחנו שותפים למעשה האל. ה' ברא את העולם באופן כזה שנפעל בו ונקדם אותו למציאות טובה יותר.
כמאמר חז"ל במדרש: אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל - יבוא ויטול שכרו"
🍷
דוד ספיאשוילי
קישור כל שבוע קישור כל שבוע לחצו על האייקון והצטרפו לקבוצת הווצאפ. קבוצה ללא הודעות ספאם
Comments